beyler burada yabancı dilimizi konuşturuyoruz

[עריכה] ניתוח מוזיקליהשינוי בסגנון אצל מטאליקה מורגש היטב בשיר הראשון, "Enter Sandman": שיר עם קצב יחסית איטי לקצב שהיה מזוהה עם מטאליקה עד כה, נחשב גם לפחות אגרסיבי וטכני לעומת השירים באלבומים הקודמים. לשיר יש פזמון קליט במיוחד שחוזר על עצמו הרבה פעמים. למעשה, Enter Sandman חורג באופן משמעותי מהסגנון של מטאליקה ואף מסגנון הת'רש מטאל בכלל. Enter Sandman היה לאחד הלהיטים האהובים ביותר של מטאליקה, והווידאו קליפ שמטאליקה הוציאו לשיר שודר לעתים תכופות.

השיר הבא באלבום, "Sad But True", הוא שיר כבד ובעל מנגינה קודרת אך איטי. אפשרות אחת לפרש את השיר היא שהדובר הוא סם הפונה אל הנרקומן המכור אליו, ומסביר לו שכל חייו תלויים בו. פירוש אחר יכול להיות שהדובר הינו ישות חיצונית השולטת בנמען, או אפילו תת-המודע שלו. הרעיון של "עצוב אבל נכון" דומה לרעיון ב"אדון הבובות", אם כי ניכר הבדל משמעותי בין השירים, המשקף את השינוי בסגנון הכללי של מטאליקה: בעוד ש"אדון הבובות" הינו יצירה ארוכה, כבדה, מהירה, טכנית, מלאת אנרגיה ובעלת ליריקה בוטה וקיצונית הכוללת תיאורים סדיסטיים, "עצוב אבל נכון" הינו שיר איטי, קודר, "עייף" ובעל ליריקה הרבה יותר מאופקת. להלן מילות הפזמון:

שני השירים הבולטים והמיוחדים ביותר באלבום הם "The Unforgiven" ו"Nothing Else Matters". כמו השיר הראשון באלבום, שניהם מהווים מפנה חד ביחס לסגנונה של מטאליקה עד כה: שניהם שירים עצובים, שקטים, איטיים ומלודיים, כאשר הדגש הוא על הרגש והמלודיה ולא על הטכניקה והמהירות, כמו שהיה עד כה ביצירותיה של מטאליקה. הסולו הראשון בשיר The Unforgiven אף מנוגן כאשר שתי הגיטרות במצב “clean”, כלומר ללא אפקט הדיסטורשן (עיוות הצליל, היוצר את הגוון ה"מלוכלך"); ואילו Nothing Else Matters הוא אף אקוסטי ברובו, מלבד סולו הסיום. באופן פרדוקסאלי, דווקא Nothing Else Matters, אשר לא מייצג כלל את הסגנון של מטאליקה, הוא אחד השירים האהובים ביותר של מטאליקה, ואף מזוהה עם הלהקה יותר מכל שיר אחר בקרב הקהל הרחב, אשר לא מכיר ברובו את הסגנון הישן של הלהקה.

שיר נוסף מ"האלבום השחור" אשר ראוי לציון הוא "The God that Failed" ("האל שנכשל"). מבחינה מוזיקלית, הוא מזכיר מאוד את הסגנון האיטי, השקט והקודר של "עצוב אבל נכון". אך ייחודו של "האל שנכשל" אינו במנגינה שלו, כי אם בתוכן: אם עד כה מטאליקה תקפה את הדת בעקיפין ("... And justice for all"), או את הממסד הדתי ("Leper Messiah"), הרי שבאלבום השחור יצאה מטאליקה נגד הדת ונגד האמונה באלוהים בצורה הגלויה והבוטה ביותר, ושמו של השיר לבדו מספיק על